החלטה בתיק בע"מ 8007/12

             לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (סגנית הנשיא, השופטת ש' דברת) מיום 22.10.2012 בערעור אימוץ 4/12, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בקרית גת (השופטת א' אשקלוני) מיום 22.5.2012 בתיק אימוץ 5/12, במסגרתה הורה על העברת בנו הקטין של המבקש למשפחה אשר הביעה הסכמתה לאמצו בעתיד, בהתאם לסעיף 12(ג) לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981.

תמצית הרקע העובדתי בהתאם להחלטת בית המשפט לענייני משפחה

1.          המשיב הגיש ביום 14.5.2012 בקשה לבית המשפט לענייני משפחה על פי סעיף 12(ג) לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981 (להלן: חוק האימוץ), במסגרתה התבקש לאשר העברתו של קטין שנולד ארבעה ימים לפני כן, ביום 10.5.2012 (להלן: הקטין), למשפחה אשר הביעה הסכמתה לאמצו בעתיד, ככל שיוכרז כבר-אימוץ. עובר להגשת הבקשה ניתן לבקשת המשיב צו חירום על פי סעיף 11 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן: חוק הנוער), שתוקפו הוארך בהחלטה מיום 16.5.2012 עד למתן החלטה בבקשה לפי חוק האימוץ.

2.          הצדדים להליך שהתנהל בבית המשפט לענייני משפחה היו המשיב ושני הוריו של הקטין - המבקש ופלונית. בקשת המשיב נסמכה במידה רבה על חוות דעת ומסמכים שהוגשו בהליך קודם שעניינו בקשת המשיב להכריז על בתם הבכורה של השניים כבת-אימוץ. מפאת צנעת הפרט והמאטריה הרגישה, אביא אך ורק את תמצית העובדות הרלוונטיות לבקשה דנן, תוך השמטה של כל הפרטים שאינם נחוצים לעניין.

(א) המבקש ופלונית הינם בעל ואישה שנישאו בשנת 2002, אך הם חיים בנפרד מתחילת שנת 2009, כאשר המבקש מתגורר בישוב בצפון הארץ ופלונית בישוב בדרום הארץ. מהמסמכים שצורפו לבקשה דנן עולה כי השניים מוכרים לרשויות הרווחה ודי לציין כי בעבר הגישו שניהם תלונות הדדיות על אלימות וכי בפרקי זמן מסוימים (טרם הפרידה) פלונית שוטטה וישנה ברחובות וקיבצה נדבות. בשנת 2007 נולדה לשניים בת בכורה, אשר הוצאה ממשמורתם של השניים - בכפוף למפגשים שבועיים במרכז הקשר - ואשר בעניינה התנהל הליך בבית המשפט לענייני משפחה בבקשת המשיב להכרזתה כבת אימוץ (בית המשפט ציין בהחלטתו כי הדיונים באותו הליך הסתיימו ופסק הדין צפוי להינתן בקרוב). מהחלטת בית המשפט לענייני משפחה עולה כי פלונית אובחנה על ידי גורמים שונים שטיפלו בה כסובלת מסכיזופרניה וכי היא מסרבת לטפל במחלתה ומתכחשת לה. בנוסף, מאז פרידתה מהמבקש שהתה פלונית בבתי מכרים וקרובים ובתקופות מסוימות שוטטה ברחובות וקיבצה נדבות. בחודשים הסמוכים למועד הדיון שהתקיים בבית המשפט לענייני משפחה התגוררה פלונית בדירת חדר בישוב בדרום הארץ.

(ב) בחודש נובמבר 2011 התברר לעובדת הסוציאלית שמטפלת בפלונית כי היא בהריון נוסף מהמשיב (ככל הנראה בעקבות מפגש בין השניים בסמוך למפגש שבועי עם בתם הבכורה במרכז הקשר). ביום 7.5.2012 התכנסה וועדת תכנון, טיפול והערכה טרום לידה בעניינו של הקטין (להלן: הועדה), אליה הגיעו המבקש, פלונית ובאי כוחם. לפני הועדה הונח מסמך רפואי בעניינה של פלונית מיום 14.3.2012, חתום על ידי פסיכיאטרית, ממנו עולה כי היא אינה משתפת פעולה ואינה בטיפול או במעקב מזה כשלוש שנים, כאשר תפקודה ירוד והיא בעלת שיפוט חלקי ונעדרת תובנה למצבה. עוד צוין כי אין לפלונית סימנים פסיכוטיים פעילים (אך בולטים סימנים שליליים), וכי למרות סירובה לקבל טיפול תרופתי, אין הצדקה להתערבות כפויה. במהלך הדיון בועדה סירבה פלונית להצעת המבקש שהוא יגדל את הקטין בבית אמו, וחלף זאת הציעה כי השניים יגדלו את הקטין יחד (ולשם כך יחזרו לגור יחד).

(ג) המבקש מתגורר בישוב בצפון הארץ בבית אמו. מהחלטת בית המשפט לענייני משפחה עולה כי המבקש אובחן על ידי פסיכיאטר כסובל מ"סכיזופרניה פשוטה" וכי באבחון נוסף שנערך על ידי המוסד לביטוח לאומי אובחן כסובל מסכיזופרניה. במהלך הדיון בבית המשפט לענייני משפחה הציג המבקש אישור רפואי מיום 20.3.2012 החתום על ידי פסיכיאטר, בו צוין כי המבקש פנה אליו מיוזמתו עקב תלונות על ירידה בתפקוד בתחומים שונים (לרבות עצבנות, מצב רוח ירוד, וירידה בתפקוד היומיומי - החברתי, התעסוקתי והמשפחתי). בית המשפט ציין כי בממצאי הבדיקה נכתב שהמבקש הינו בעל תפיסה עצמית תקינה ומתמצא בכל המובנים, ובאבחנה נקבע כי המבקש סובל מהפרעת חרדה לא ספציפית ומהפרעת אישיות, אך לא נתגלו סימני דיכאון או תכנים פסיכוטיים, והומלץ על טיפול תרופתי מתאים.

(ד) המבקש הודיע במהלך הדיון בועדה כי הוא מתכוון להתגרש מפלונית והציע לגדל את הקטין, בסיוען של אמו ואחותו. בית המשפט ציין כי העובדת הסוציאלית שטיפלה במבקש במקום מגוריו בצפון הארץ טענה שהקשר עם המבקש היה בעיקר חומרי-כספי לצורך המפגשים עם בתו הבכורה, אולם בחודשים האחרונים הקשר עם גורמי הרווחה התהדק והמבקש אף שיתף אותה בדבר הריונה של פלונית. בא-כוחו של המבקש ביקש מהועדה לתת למבקש הזדמנות לגדל את הקטין, ולחלופין הסכים להעברתו למשפחה אומנת תוך קיום קשר רציף עימו. כמו כן, עתר בא-כוחו של המבקש לקיום בדיקת מסוגלות הורית נוספת למבקש, בהיעדר מסוגלות הורית של פלונית. לאחר לידת הקטין, ביקש המבקש מהעובדת הסוציאלית להוציא צו חירום מחשש שפלונית תיעלם עם התינוק.

(ה) עם לידת הקטין הוצא, כאמור, צו חירום לפי חוק הנוער. לאחר שהעובדת הסוציאלית על פי חוק הנוער הסבירה לפלונית את משמעותו של צו החירום, הבינה פלונית כי היא תשתחרר מבית החולים ללא הקטין והבטיחה כי תשנה מדרכיה ותפסיק לשוטט ברחובות ולקבץ נדבות. ממסמך נוסף שנערך על ידי פסיכיאטר ביום 10.5.2012 עולה כי הוא אינו רואה עדות לסימנים פסיכוטיים אצל פלונית והוא אינו רואה צורך בטיפול כפוי אלא ממליץ על מעקב פסיכיאטרי במקום מגוריה.

(ו) בית המשפט לענייני משפחה ציין כי מהחומר שהונח לפניו עולה כי המבקש מטופל על ידי עובדת סוציאלית החל מחודש ינואר 2011 ומקיים עימה קשר רציף, במסגרתו הוא ציין כי ברצונו לגדל את בתו. עוד צוין כי החל מחודש ינואר 2012 המבקש נוטל חלק במפגשי טיפול במסגרת היחידה לטיפול משפחתי. כמו כן, הוגשה בקשה למוסד לביטוח לאומי לביצוע אבחון קצר מועד לצרכי תעסוקה, אולם תשובת המוסד לביטוח לאומי הייתה כי המבקש מוכר להם וכי הקשר עימו הופסק נוכח היעדר שיתוף פעולה מצידו. יחד עם זאת, בית המשפט ציין כי העובד הסוציאלי (עו"ס השיקום) שנפגש עם המבקש בשנתיים האחרונות התרשם כי המבקש אינו מודע למצבו הרפואי והנפשי והוא הופנה לשיקום במסגרת סל השיקום במשרד הבריאות.

(ז) במסגרת תגובתו לבקשה בבית המשפט לענייני משפחה טען המבקש כי חל בו שינוי ניכר וכי הוא נוטל חלק בהליך טיפולי ושיקומי, ולפיכך ראוי לתת לו הזדמנות לגדל את בנו הקטין, בסיוע אמו ואחותו. המבקש טען כי עמדת המשיב מבוססת על מסמכים ישנים וכי גורמי הרווחה לא סייעו לו בקבלת טיפול הנוגע לקשר הורה-ילד על אף שפנה לקבל טיפול כזה. עוד טען המבקש כי בנסיבות העניין ראוי להכריז על הקטין כ"קטין נזקק" בהתאם לסעיפים 3-2 לחוק הנוער, שאז ניתן יהיה לעמוד על יכולותיו האמיתיות של המבקש, ללא חשש שמא יועמד הקטין בסיכון, וככל שיוכח שאין ביכולתו של המבקש לגדל את בנו הקטין אזי ניתן יהיה להמשיך בהליכי האימוץ.

3.          כאמור, בית המשפט לענייני משפחה האריך את תוקפו של צו החירום, כך שהקטין שהה בבית חולים עד למתן ההחלטה בעניינו. לטענת המשיב, גורמי הטיפול התרשמו שלא חל שינוי כלשהו בתפקודם היומיומי, הרגשי והתעסוקתי של המבקש ופלונית מאז הדיונים שהתקיימו בעניין בתם הבכורה, ולכן העברת הקטין להשגחתם של המבקש ופלונית יחשוף אותו לסיכון פיזי ורגשי. כמו כן, טען המשיב כי רקעו התורשתי של הקטין מהווה סיכון נוסף המחייב טיפול רפואי יציב ואינטנסיבי, וכי טלטול הקטין בין מסגרות זמניות עד קבלת החלטה סופית בעניינו עשוי לגרום לו נזק בלתי הפיך.

החלטת בית המשפט לענייני משפחה

4.          בית המשפט לענייני משפחה קבע כי נסיבות המקרה דנן באות בגדרי סעיף 12(ג) לחוק האימוץ, אשר מסמיך את רשויות הרווחה - בכפוף לאישור בית המשפט - לקבוע את מקום הימצאו של ילד אשר טרם הוכרז כבר-אימוץ, לרבות קביעה שהילד ישהה בביתו של מי שמבקש לאמצו, וזאת אף בהיעדר הסכמת הוריו הביולוגיים והכול על מנת למנוע נזק לילד. בית המשפט קבע כי במקרה דנן מדובר בעולל בן ימים הזקוק בימיו הראשונים למסגרת מגינה ומכילה אשר תאפשר טיפול יציב ועקבי. בית המשפט קבע כי נוכח כל המפורט הוא אינו סבור שבידי המבקש ופלונית - יחד ולחוד - היכולת לגדל את הקטין בעצמם בתקופת חייו הראשונית והרגישה, וכי דומה שגם הם עצמם סבורים כך. בית המשפט קבע כי האלטרנטיבות שהציגו פלונית והמבקש אינן ראויות. בעניינו של המבקש צוין כי האלטרנטיבה שהציע הינה שהקטין ישהה עימו בבית אמו וכי בטיפולו תסייענה אמו ואחותו, אשר ילדיה שלה גדלים בפנימייה. בעניינה של פלונית צוין כי האלטרנטיבה שהציעה הינה שהקטין ישהה במשפחה חרדית שמוכנה לסייע לפלונית ולהשגיח עליה, (הצעה שהמבקש התנגד לה בתוקף), וכי פלונית הודיעה כי היא מוכנה לקחת חלק בשיחות עם פסיכולוגית אך מתנגדת לקבל טיפול תרופתי. בית המשפט קבע כי נוכח האמור לעיל לא מתקיימת בשלב זה אלטרנטיבה ראויה לאפשרות של השמת הקטין במשפחה המיועדת לאמצו ככל שיוכרז כבר אימוץ.

5.          בית המשפט קבע כי אינו סבור שישנו שוני מבחינת הוריו הביולוגיים (המבקש ופלונית) בין האפשרות שהקטין יוצא ממשמורתם במסגרת הליכים לפי חוק הנוער ויושם אצל משפחת קלט או אומנה שעלולה להתחלף, לבין האפשרות שהקטין יושם אצל המשפחה המיועדת לאמצו לפי סעיף 12(ג) לחוק האימוץ, ובלבד שיתאפשר להם לשמור עימו על קשר. בית המשפט הדגיש כי השוני בין שתי האפשרויות עשוי להיות מהותי מבחינת הקטין עצמו, אשר יזכה על ידי כך לרציפות פיזית ורגשית ולהבטחת בריאותו הפיזית והנפשית, וזאת גם בהתחשב ברקעו הגנטי של הקטין. בית המשפט קבע כי יש להעדיף בשלב זה את המשפחה המיודעת לאמץ, שעברה את כל המיונים הרלוונטיים מבחינת השירות למען הילד, על כל חלופה אחרת שהוצגה לפניו. בנקודה זו ציין בית המשפט כי המשפחה המיועדת לאמץ מודעת לכל התנאים, לרבות לכך שיתקיימו מפגשים בין ההורים הביולוגיים לקטין, ומודעת גם לאפשרות שהקטין בסופו של יום לא יוכרז כבר-אימוץ.

6.          לבסוף הדגיש בית המשפט כי אין בהחלטתו כדי לקבוע מסמרות או למנוע בחינה מדוקדקת של סוגיית המסוגלות ההורית של כל אחד מההורים הביולוגיים ביחס לקטין במסגרת הבקשה שיגיש המשיב להכרזת הקטין כבר-אימוץ. בית המשפט קבע כי לנוכח רצונם הטבעי והאנושי של ההורים הביולוגיים לקיים קשר עם הקטין מחד, ולנוכח עמדת המשיב (הנסמכת על עמדת העובדים הסוציאליים) כי יש לקיים מפגשים כאלה אחת לחודש ולכל היותר אחת לשבועיים מאידך, יש לקיים את המפגשים אחת לעשרה ימים.

                         על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

7.          בערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי טען כי רשויות הרווחה סמכו עמדתן על חוות דעת ומסמכים ישנים, לרבות בדיקת מסוגלות הורית ישנה שנערכה בעבר בנוגע לבת הבכורה, מבלי שנעשתה כל בדיקה לבחון אם המבקש כשיר כיום לגדל את הקטין. כמו כן, נטען כי בית המשפט שגה בקובעו כי המבקש סובל מסכיזופרניה, בעוד המסמכים הרפואיים שהציג המבקש מעידים על כך שהוא אינו סובל ממחלה זו.